החלטה בתיק ת"א 4822-09-10

1. האם עומדת לנתבעים הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965. זו השאלה אשר תידון להלן.

2. העובדות

בין התובע לבין אשתו לשעבר התנהל הליך גירושין בבית הדין הרבני בירושלים, אשר בו נכרך גם נושא המשמורת על ילדי בני הזוג. במסגרת ההליך הורה בית הדין הרבני על עריכת  תסקיר בעניין מצב הילדים. בהמשך לכך נערך תסקיר על ידי גב' שרה גוזלנד - מתמחה לסדרי דין (הנתבעת 1), וגב' אביבה ויינברגר - פקידת סעד לסדרי דין. השתיים הן עובדות של הנתבעת 3 (להלן- "הנתבעת"). הנתבע 2 הינו מנהל המחלקה לשירותים חברתיים אצל הנתבעת, ובתוקף כך הוא ממונה על גוזלנד וויינברגר. בתסקיר נכללו אמירות ביקורתיות בנוגע לתובע, ובסיכומו הומלץ כי המשמורת על הילדים תוענק לאם. כשנה לאחר עריכת התסקיר שלח הנתבע 2 מכתב לתובע, בו נטען כי חודש וחצי לפני כתיבת המכתב הופיע התובע יחד עם אדם בשם הרב חוברה בביתה של גב' גוזלנד. ועוד נטען במכתב, כי הובא לידיעת הנתבע 2 שבעת עריכת התסקיר השאיר התובע, במספר הזדמנויות, הודעות קוליות בתא הקולי של גב' גוזלנד, בהן אמר התובע כי היא "מושחתת", "מפלצת", "הורסת משפחות" וכד'. בסייפת המכתב התרה הנתבע 2 בתובע כי הוא רואה בחומרה את התנהגותו וכי: "באם הנך מעוניין לקבל שירותים ממחלקתנו, עליך לנהוג על פי הכללים המקובלים כלפי עובדי ציבור" (ראו - ת/1).

התביעה

3. על יסוד העובדות הנ"ל הגיש התובע את התביעה שלפניי, בגדרה הוא תובע מהנתבעים פיצויים בסך של 200,000 ש"ח. בכתב התביעה טוען התובע כי התסקיר "חד צדדי ומעוות לטובת האם". התובע טוען כי הגב' גוזלנד "החליטה להטעות את בית הדין הרבני, תוך שימוש בשקרים ובאי דיוקים רבים". התובע טוען כי בניגוד לדברים שכתבה גב' גוזלנד בתסקיר, לפיהם היא נפגשה עם גורמים מקצועיים בקהילה, נתברר למעשה כי היא לא נפגשה עם רב הישוב - הרב חוברה הנ"ל - אשר היה מעורב בענייני המשפחה. גב' גוזלנד כתבה בתסקיר כי נפגשה עם גננת הישוב, ברם ילדי בני הזוג לא למדו אצל אותה גננת. התובע מוסיף וטוען שגב' גוזלנד העידה בבית הדין הרבני כי לדעתה מותר לאישה לשקר במאבק מול בעלה וכי היא ייעצה לה לעשות כן. התובע אף טוען כי אין כל יסוד לטענה המופיעה במכתבו של הנתבע 2 לפיה הוא ביקר עם הרב חוברה בביתה של גב' גוזלנד. על יסוד כל האמור טוען התובע כי הנתבעים פרסמו עליו לשון הרע במטרה להכפישו. התובע מוסיף וטוען כי הנתבעים התרשלו בעריכת התסקיר. ולבסוף, התובע טוען כי גב' גוזלנד הפרה הוראה חוקית בכך שייעצה לאם לשקר לבית הדין הרבני. 

טענות הנתבעים בכתב ההגנה

4. הנתבעים טענו כי דין התביעה נגד נתבעים 1 ו-2 להידחות מאחר והם עובדי הנתבעת וזו נטלה אחריות מלאה למעשיהם. התובע הסכים לטענה זו, ועל כן התביעה נגד הנתבעים האמורים נדחתה. ולגופו של עניין, הנתבעת טוענת כי עומדת לה הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, וכי מכוח הגנה זו לא רק שיש לדחות את התביעה ככל שהיא נסמכת על חוק איסור לשון הרע, אלא שהתובע מנוע מלתבוע גם בעילת תביעה שמחוץ לחוק איסור לשון הרע, כגון עילת תביעה מכוח פקודת הנזיקין. כמו כן, הנתבעת טוענת כי עומדת לה הגנת סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע.

טענות הצדדים בנוגע להגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע

5. בהחלטתי מיום 17/04/12 קבעתי כי בטרם יימשכו ההליכים יסכמו הצדדים את טענותיהם לגבי תחולת סעיף 13(5) על המקרה דנא. התובע טוען בסעיף 4 לסיכומיו, כי סעיף 13(5) אינו מקנה לנתבעת הגנה, מפני שהפרסום נעשה מחוץ למסגרת הדיונים בבית הדין, ומשום שמדובר בפרסום: "כה זדוני ומרושע שאין לתת למבקשים (הכוונה לנתבעת - א.ר.) , להנות ממנו". לביסוס טענותיו מפנה התובע למספר פסקי דין מהם עולה כי הגנת סעיף 13(5) איננה מוחלטת.

הנתבעת טוענת כי על פי הפסיקה  הגנת סעיף 13(5) הינה הגנה רחבה ומוחלטת, וכי יש להחיל את סעיף 13(5) על התסקיר הנדון בענייננו.

דיון והכרעה

6. מטרתו של חוק איסור לשון הרע הינה להגן על שמו הטוב של אדם. הזכות לשם טוב איננה זכות מוחלטת. על כן, בצד ההגדרה הרחבה של המונח "לשון הרע", כפי שהיא מופיעה בסעיף 1 לחוק, מונה המחוקק שורה של הגנות הפוטרות את הנתבע מחבות אף אם פרסם "לשון הרע". ההגנה הנטענת בענייננו מנויה בסעיף 13(5) לחוק, וזו לשונה:

"13. לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי:

        ....

(5) פרסום על ידי שופט, חבר של בית  דין דתי, בורר או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי  דיון כאמור".

הפסיקה פירשה את סעיף 13(5) באופן רחב, מתוך מגמה לאפשר קיומו של הליך משפטי תקין מבלי שהצדדים להליך יחששו מפני תביעות עתידיות (ראו - דנ"א 6077/02 חוטר ישי נ' עדנה ארבל  (2003)- פורסם באתר נבו). כך, נפסק כי החסינות חלה גם על אמירות שאין קשר בינן לבין נושא הדיון שבמסגרתו הן הושמעו (ראו - ע"פ מחוזי (ת"א) 542/92 דורון נ' טריינין פ"מ (תשנ"ד)(1) 441, 453; רע"א 1104/07 חיר נ' גיל  (2009)- פורסם באתר נבו). וכן נפסק, כי ההגנה חלה לא רק על דברים שנאמרו באולם המשפט, אלא גם על כל פניה בכתב ומסמך הנדרשים במהלך הרגיל של המשפט והמשמשים בו כהלכה (רע"א 43/11 הרם נ' זקס (2011)- פורסם באתר נבו; ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל פ"ד נח(2) 624,620). במשך תקופה ארוכה הייתה שנויה במחלוקת השאלה האם הגנת סעיף 13(5) הינה הגנה מוחלטת (ראו - ע"א 6356/99 הנ"ל וע"א (מחוזי ת"א) 1682/06 רסקין נ' לב - פורסם באתר נבו, ולעומת זאת - ע"א (מחוזי ת"א) 1506/02 גיל נ' חיר - פורסם באתר נבו). המחלוקת הוכרעה סופית בפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת חיר הנ"ל, בה נקבע כי ההגנה מוחלטת (ראו פסקה 10 לפסק הדין של כב' המשנה לנשיאה וכן ראו - דנ"א 7052/09 גיל נ' חיר (2009) - פורסם באתר נבו).

7. ומן הכלל אל הפרט;

התביעה שלפניי נסמכת על תסקיר שנערך על ידי גב' גוזלנד. התובע לא טען כי הגנת סעיף 13(5) איננה חלה על תסקיר שמוגש לבית המשפט או לבית דין רבני, ובצדק לא טען כך. התסקיר הוכן על ידי גב' גוזלנד לפי הוראה של בית הדין הרבני, ולתובע הייתה נתונה הזכות לחקור את גב' גוזלנד בבית הדין. על כן גב' גוזלנד באה בגדר המונח "עד" שבסעיף 13(5), ומשום כך החסינות חלה עליה (ראו - ת.א. (שלום חיפה) 19513/03 נאור נ' זכי; ת.א. (שלום תל-אביב) 11996-03-10 לזר נ' טליה - פורסמו באתר נבו). מסקנה זו מתחייבת מן הרציונאל של סעיף 13(5), שכן אם לא תינתן הגנה לעורכי תסקירים הם לא יוכלו לבצע את מלאכתם החשובה ללא חשש, ובכך יגרם נזק להליך המשפטי.

8. אין מקום לקבל את טענת התובע לפיה הפרסום שבו עסקינן נעשה מחוץ למסגרת הדיונים בבית הדין ולכן הוא איננו חוסה תחת החסינות הקבועה בסעיף 13(5) לחוק. כאמור, הפרשנות שניתנה לסעיף 13(5) הינה פרשנות רחבה: